In order to print songs, you must log in or register first
יוסי בנאי - הגורילה
Author: דן אלמגור
Composer: ג'ורג' ברסאנס
|
D
|
|
עמד הגורילה בכלא
|
|
A7
|
|
גורילה צעיר וחזק
|
|
|
|
וכל הנשים שבפלך
|
|
D
|
|
חמדו את גופו המוצק
|
|
|
|
ברטט הביטו הן פנימה
|
|
A7
|
|
ישר באותו הדבר
|
|
שלפי מצוותיה של אמא
|
|
D
|
|
את שמו לא אוכל כאן לומר
|
|
D A7 D A7 D
|
|
זהירות, הגורילה!
|
|
D
|
|
ופעם בדרך של פלא
|
|
A7
|
|
מצאו את הסורג מחוץ
|
|
|
|
וככה, מאופל הכלא
|
|
D
|
|
עמד הגורילה בחוץ
|
|
|
|
אולי בעצמו הוא הבקיע
|
|
A7
|
|
אולי גם עזרו לו? אולי?
|
|
|
|
אך ככה לפתע הודיע:
|
|
D
|
|
עלי לאבד את בתולי!
|
|
D A7 D A7 D
|
|
זהירות, הגורילה!
|
|
D
|
|
שמע מאמן הגורילה
|
|
A7
|
|
מיד במקומו הוא קפא:
|
|
|
|
אסון עוד יקרה פה, חלילה
|
|
D
|
|
הקוף לא ידע עוד קופה
|
|
|
|
וכל הנשים שבגבר
|
|
A7
|
|
הציצו אתמול בלי בושה
|
|
|
|
עתה נמלטו לכל עבר
|
|
D
|
|
כן, אין עקביות באישה
|
|
D A7 D A7 D
|
|
זהירות, הגורילה!
|
|
D
|
|
כולם נמלטו אז בצוותא
|
|
A7
|
|
הרחק מהקוף המיוחם
|
|
|
|
נותרו מאחור רק סבתא
|
|
D
|
|
ושופט בגלימה כפחם
|
|
|
|
הסבתא נפלה מתמוטטת
|
|
A7
|
|
שכבה מבוהלת, קופאת
|
|
|
|
קרבה הגורילה רוטטת
|
|
D
|
|
אליה ואל השופט
|
|
D A7 D A7 D
|
|
זהירות, הגורילה!
|
|
D
|
|
שכבה הסבתא ללא נוע
|
|
A7
|
|
חשבה: לפחד? אין ממה!
|
|
|
|
כי אם כבר יעז בי לנגוע
|
|
D
|
|
זו סתם הפתעה נעימה!
|
|
|
|
הרהר השופט: מסוכן הוא
|
|
A7
|
|
אך אין כל מקום לדאגה
|
|
|
|
אני כקופה? מגוחך - נו
|
|
D
|
|
מיד ייווכח ששגה
|
|
D A7 D A7 D
|
|
זהירות, הגורילה!
|
|
D
|
|
חשוב מה קרה לו מהרת
|
|
A7
|
|
במקום הגורילה כעת:
|
|
|
|
מי מן השניים בחרת
|
|
D
|
|
זקנה בת מאה, או שופט?
|
|
|
|
אני, אני את עצמי אני יודע:
|
|
A7
|
|
הייתי נוהג בתבונה
|
|
|
|
הגיל, רבותיי, לא קובע
|
|
D
|
|
הייתי בוחר בזקנה!
|
|
D A7 D A7 D
|
|
זהירות, הגורילה!
|
|
D
|
|
אולם הגורילה בזעם
|
|
A7
|
|
הוכיחה לכל בבירור
|
|
|
|
שלא בכל פעם טוב טעם
|
|
D
|
|
בכוח הגברא קשור
|
|
|
|
וכך, למרבה כל הצער
|
|
A7
|
|
דווקא בשופט הוא בחר
|
|
|
|
וככה, לעובי היער
|
|
D
|
|
באוזן אותו הוא גרר
|
|
D A7 D A7 D
|
|
זהירות, הגורילה!
|
|
D
|
|
הסוף די עליז באמת. אך
|
|
A7
|
|
פתאום קולקלה הבדיחה
|
|
|
|
כי דווקא ברגע המתח
|
|
D
|
|
פרץ השופט בצווחה
|
|
|
|
"אמא" - לפתע צרח
|
|
A7
|
|
בקול מפוחד ואיום
|
|
|
|
ממש כמו האיש ששלח
|
|
D
|
|
אותו בוקר ישר לגרדום
|
Printed at -
