עלי מוהר

המידע נלקח מ - ויקיפדיה: לערך | לרשימת התורמים
עֵלִי מוהר הוא פזמונאי ובעל טור ישראלי.

תולדות חייו
עֵלִי מוהר נולד בשנת 1948 בתל אביב, בן לעדינה ולפזמונאי
והמשורר יחיאל מוהר (יחיאל מר), שכתב שירים רבים ללהקת הנח"ל.

שני הוריו היו שכירים ועלי מוהר חונך על ערכי ארץ ישראל העובדת,
היה חבר בתנועת הנוער "המחנות העולים" ולמד בבית החינוך ע"ש א"ד גורדון,
שנקרא באותה העת גם "בית חינוך לילדי עובדים בצפון". המשיך את לימודיו בתיכון חדש.
שירת בצה"ל בעיתון במחנה נח"ל וממנו יצא לגדוד 50 של הנח"ל המוצנח.
השתתף במלחמת ששת הימים, במלחמת ההתשה ובמלחמת יום הכיפורים.
במסגרת שירותו הצבאי החל לכתוב גם לעיתון 'במחנה נח"ל'
ואחר כך ל"במחנה" והמשיך לכתוב בו לאורך שנים, גם אחרי שחרורו מהשירות.
כן כתב בעיתון דבר ופרסם במשך שנים טור בעיתון העיר.

היה נשוי פעמיים ואב לבת.

בשנה האחרונה לחייו לקה בסרטן, אך הוסיף לעבוד במרץ.
מוהר לא נתן ביטוי ישיר כלשהו לעובדת מחלתו, אך בחודשים האחרונים לחייו הוזמן הרבה להתראיין,
דבר שלרוב הקפיד להימנע ממנו.
עלי מוהר נפטר בביתו באזור ב-30 בנובמבר 2006, והובא למנוחות בבית העלמין בחולון ב-3 בדצמבר.

שיריו
עם השנים הפך מוהר אחד הפזמונאים החשובים בישראל, במיוחד בפזמונים שכתב ליוצאי להקת כוורת:
יוני רכטר, גידי גוב, אפרים שמיר, יצחק קלפטר ואלון אולארצ'יק וכן לאריק איינשטיין.

מוהר הרבה לעבוד במשותף עם יוני רכטר, שהיה למלחין הבולט ביותר של פזמוניו.
מוהר כתב את המילים לשירי האלבומים "התכוונות" (1979),
"בגובה העיניים" (1985), "מחשבות ואפשרויות" (1995) וכמה משירי "עוד סיפור" (2002).
שיתוף הפעולה בין השניים הניב שירים ידועים כמו "העיקר זה הרומנטיקה",
"שיר נבואי קוסמי עליז", "נגיעה אחת רכה" ו"תן לי יד".
השניים גם יצאו במסע הופעות משותף, שבו רכטר ניגן בפסנתר ושר,
ואילו מוהר קרא קטעים שכתב לטורו "מהנעשה בעירנו", שירים שלו ושל אביו וקטעים שנכתבו במיוחד למופע.
לעתים הצטרף עלי מוהר גם לשירה בהופעות ואף הקליט כמה משיריו באולפן - "תן לי יד" עם בתו שרון,
"שיר נבואי קוסמי עליז" עם יוני רכטר וכן שירים נוספים שהוקלטו במהלך שנות התשעים אך לא יצאו לאור.
מוהר ציין ביחס לעצמו כי "לא מדובר בזמר מאוד מאוד גדול",
אך פיצה בקסם אישי על מה שחסר בכישורי זמרה.
נוסף על שיתוף פעולה זה, שיתפו השניים פעולה גם בכתיבת
פזמונים להצגות רבות ובהן "עלילות מקס ומוריס", "המלחמה על הבית" (2002) ו"המצליחים" (2006).

מוהר עבד גם עם אפרים שמיר, שביצע כמה משיריו באלבומו "רוקד לקול הבנות" (1983).
השיר הבולט באלבום, "רוקד לקול הבנות",
נפסל תחילה להשמעה ברשות השידור, כיוון ששמיר שגה והגה את המילה "לכל" בכ' דגושה במקום בכף רפויה.
מפיצי השיר שינו את שמו מ"רוקד לכל הבנות" ל"רוקד לקול הבנות" ואפשרו את אישורו לשידור.
מוהר ציין מקרה זה לא אחת בערגה, כדוגמה להקפדה על תקני הגייה ולשון שפסה מן העולם.
שיתוף הפעולה החשוב ביותר בין השניים היה עקיף, כאשר נקרא מוהר להוסיף מילים ללחן ישן של שמיר.
מוהר כתב את המלים בהשראת תמונה שהייתה תלויה בחדר האוכל בבית הספר א.ד. גורדון
ובה נראה האיכר האידיאי מן המיתוסים של שנותיה הראשונות של המדינה.
התוצאה הייתה השיר "שיעור מולדת", שהיה לאחד השירים הבולטים והמזוהים ביותר של להקת "כוורת".

מוהר כתב מילים גם לכמה מהשירים של גידי גוב, כ"שטח ההפקר",
"העיקר זה הרומנטיקה" "יורם", שנכתב לזכר חברו יורם ביאלר שנהרג במלחמת ההתשה, ו"נגיעה אחת רכה".
מוהר גם כתב מלים לכמה גרסאות עבריות לשירי אירווינג ברלין,
טום ז'ובים ואחרים, שבוצעו על ידי גוב בתוכניתו "לילה גוב".

שיתוף פעולה נוסף היה למוהר עם אריק איינשטיין, שביצע כמה משיריו. אחד מהם,
"שיר השיירה" (מהאלבום "על גבול האור", 1987),
היה, לדברי מוהר, ניסיון לכתוב שיר על המדינה ועל הציונות בהתלהבות שבה כתב אביו על אותם נושאים,
התלהבות שאפיינה שלושים שנה קודם לכן את החברה בארץ. 
לדבריו, ידע שהשיר יתקבל בהרמת גבה בישראל של שנות השמונים.
שיר 'נסיוני' אחר היה "שכשנבוא", שתמלל לפי לחן יווני עממי,
בניסיון לבחון אם ניתן בכלל ליצור פולקלור בישראל.

שני שירים מוכרים אחרים בהם שיתפו פעולה השניים נגעו לאהבתם המשותפת לכדורגל.
"ואלה שמות" הורכב משמותיהם של שחקני כדורגל שעמדו להשתתף במונדיאל של 1990, ואילו "אמרו לו",
היה שיר אהבה מתנצל-מסביר על אהבתם המשותפת לקבוצת הכדורגל "הפועל תל־אביב",
על אף שאמרו להם ש"החולצה האדומה היא לא מציאה".
בשנה האחרונה לחייו הספיק להשלים את עריכת הספר "זו אותה האהבה - אריק איינשטיין ביוגרפיה בראשי פרקים".

מוהר כתב שירים גם ליהורם גאון ("אותך שרים", 1975) ולגלי עטרי ("קח אותי הביתה", 1998).
לפרסום מיוחד זכה השיר "שש עשרה מלאו לנער", שהיה אחד השירים אותם כתב בתחילת שנות השבעים לזמר גבי שושן.

בשנת 1994 הוציא עלי מוהר אלבום אוסף בשם "וכך התחיל העצב המתוק - משירי עלי מוהר",
המכיל תשעה-עשר משיריו בביצועם של יוני רכטר,
אסתר עופרים, גידי גוב, אריק איינשטיין, גלי עטרי, אפרים שמיר, ואחרים.

בעל טור
מוהר היה במשך כמעט ארבעים שנה כותב ובעל טור בעיתונים.
בתחילת דרכו כתב בשבועון הצבאי "במחנה" ואחר־כך במשך שנים גם ב"דבר".
עם הקמתו של השבועון התל־אביבי "העיר", בשנת 1980,
החל לפרסם בו את הטור השבועי "בשער", שעסק בענייני ספורט וכמה שנים מאוחר יותר, בשנת 1984,
החל לכתוב טור שבועי נוסף, "מהנעשה בעירנו", שעסק בענייני דיומא בתל־אביב.

בטור "בשער" נתן מוהר ביטוי לאהבתו לקבוצות העוטות חולצה אדומה:
הפועל תל אביב ומנצ'סטר יונייטד, ואחריהן, בפער ניכר, עוטי חולצות אדומות אחרות.
בטורו ברא מוהר מספר דמויות בדיוניות (פולמוסאי, בר קולמוסא,
פול רנייה, ואחרים), שביטאו את דעתם של ציבורים שונים על הנושא.
בשנים מאוחרות יותר עסק בתחזיות לפעלתנותן של הקבוצות האדומות,
שהסתיימה תמיד באמירה הבוטחת "נפרק אותם", שמשמעו, "ננצח 1:0 קטן".

בטור "מהנעשה בעירנו" עסק מוהר בכמה מאהבותיו הגדולות. ראשונה שבהן הייתה העיר תל אביב.
מוהר הרבה לעסוק באופייה החילוני והיומיומי של העיר,
כשלעתים הוא מגייס לצורך טיעוניו את זיכרונותיו מן העיר בימי קדם
(שנות החמישים והשישים למאה העשרים) ואת המשורר האהוב עליו, נתן אלתרמן.
אהבות אחרות שבהן הרבה לעסוק היו העיר פריז, אירלנד ואיי יוון, שבהם הרבה לבלות בחופשותיו.
נושא אחר בו הרבה לעסוק היה השפה העברית, התפתחותה וחידושיה,
עלייתן ונפילתן של מילים, התגלגלותם של ביטויים, ועוד.
גישתו כאן, כבמקומות אחרים, הייתה של עצב-נוסטלגי, מהול בהומור רך אך סרקסטי מאוד.

בטור זה הקפיד לעסוק לא בענייני היום כי אם בענייני היומיום -
שוטטות בעיר, הערות הנוגעות ב"ידידנו הכספומט", נסיעות לחו"ל,
החזרה מהן ושאר ענייני זוטות שתחת עטו נעשו לא רק מרתקים כי אם גם משעשעים ביותר.
על כך כתב פעם: "בעמוד זה נעשה בדרך-כלל מאמץ עיקש לדבוק באותן
זוטות שבמקומות אחרים (ופעם גם אצלנו) הן מרכיבות את מה שמכונה בהיסח הדעת בכינוי החיים...
מי שמתעקש לדון דווקא באלה חש תחושת אשמה גדלה והולכת:
על זה לכתוב? צעיפים, צמרות, חַלקוּתה המשוערת של איזו זרוע, ריח קלמנטינות,
התחלה של חורף?.. העוד ישנם כל אלה? העוד מותר בלחש בשלומם לדרוש?"
כך שאל בצטטו, פעם אחת מני רבות, את נתן אלתרמן שהיה כה אהוב עליו.
לעתים, כמו בתקופת מלחמת המפרץ שבה הותקפה ישראל ותל אביב בפרט בטילים,
פלשו המאורעות האקטואליים אל הטור, אך טופלו בהומור ותוך התמקדות בהשפעתם על חיי השגרה.

מספריו
מהנעשה בעירנו, הוצאת עם עובד, 1994. 
מקבץ מטוריו של מוהר שפורסמו בשבועון "העיר" בין השנים 1984 ו-1994.
הטורים מובאים כאן בליווי איוריו של עמוס בידרמן שהיה המאייר הקבוע שלהם בעיתון. 
פלוגה גימ"ל, מחלקה שלוש, רשימות ורישומים ממלחמת יום הכיפורים,
עלי מוהר ודוד טרטקובר. הוצאת כנרת, 2003. 
הספר מכיל רשימות שכתב מוהר לצד רישומים של טרטקובר שנוצרו
בעת שירותם המשותף במילואים בזמן מלחמת יום הכיפורים.
הרשימות כמו הרישומים אינן מיליטנטיות כפי שניתן היה אולי לחשוב,
אלא עוסקות בעקשנות עילאית דווקא באותם נושאים בהם עוסקת כתיבתו של מוהר בזמן האזרחות -
יחסים עם אנשים, ארוחות צהריים וערב, סרטים, ספרים וכיוצא באלו.
הרשימות הללו פורסמו בשעתן בעיתון "דבר". 
"זו אותה האהבה / אריק איינשטיין, ביוגרפיה בראשי פרקים", עורך עֵלי מוהר.
דניאלה די-נור מוציאים לאור, 2006

Show short description >>