התרנגולים

המידע נלקח מ - ויקיפדיה: לערך | לרשימת התורמים
התרנגולים - להקת זמר ישראלית מצליחה שפעלה בשנות השישים.

להקת "התרנגולים" החלה לפעול בשנת 1960 בבימויה ובהדרכתה המוזיקלית של נעמי פולני,
והורכבה מיוצאי להקות צבאיות. היוזמה להקמת הלהקה באה מצד חיילים בלהקות
הצבאיות שעבדו עם פולני במהלך שירותם הצבאי, ורצו להמשיך את העבודה המשותפת.

התוכנית הראשונה ערכה את הופעת הבכורה שלה במאי 1961 במסגרתה השתתפו יהורם גאון,
חנן גולדבלט, ישראל פוליאקוב, עמירם ספקטור, תובל פטר, צביקה גרטל,
יוסי צמח ושייקה לוי. היא הורכבה מפזמונים מוכרים של הלהקות הצבאיות,
ושל הרכבים כגון "בצל ירוק" ו"רביעיית מועדון התיאטרון". בנוסף, הלהקה ביצעה
שירים חדשים שנכתבו עבורם על ידי סשה ארגוב וחיים חפר. את השם "התרנגולים"
הגה דן בן אמוץ. על העיבודים המוזיקליים הופקד משה וילנסקי בעוד כל
שאר העבודה היוצרת, מלבד כתיבת השירים עצמם, הונחה על כתפי נעמי פולני.

העורך המוזיקלי מנשה סעד טען כי "צורת העבודה היא
המשך ופיתוח של הלהקות הצבאיות עד אז בנוסף להשפעות הצרפתיות".
השפעות פרנקופיליות (הערצת התרבות הצרפתית) ניכרו במספר שירים בתוכנית זו:
"חולשה של בת" התבסס על שירו של הצוות הצרפתי ה"פרר ז'אק" וכך גם "הסיירים".
"אין כמו יפו בלילות" הוא שיר של פ.לוריס, "כבוד עצמי" הולחן על ידי ג.לאפארג'
ו"אוהבי הטבע" הולחן על ידי פ.פיליפ. פולני הושפעה בתוכנית זו מלהקת
ה"פרר ז'אק" בעלת המאפיינים הבימתיים שעסקו באנשים פשוטים בקטעים תיאטרלים.
שאר השירים בתוכנית הראשונה היו: "שיר התרנגול", "שיר השוק",
"זמר אהבה לים", "הגנרל המקסיקני קסטנייטס", "כבוד עצמי", "זאת מרחוב פנורמה",
"בראשית", "האם אמרו לך פעם", "ערב במסחה", "שיר החמור" ו"אליפלט".

פולני לא קיימה בחינות כניסה פתוחות לקהל. בהיותה במאית מנוסה מן הלהקות הצבאיות,
היא שאבה כשרונות מאותן הלהקות, וכך קל יותר היה לה להשליט את הלך רוחה האומנותי
והייחודי על החיילים המשוחררים. הצוות הראשון החזיק מעמד בשלמותו רק לאלבום אחד.
 
התוכנית השנייה של התרנגולים עלתה בשנת 1963. צוות א' עבר שינויים
והציג פנים חצי חדשות לקראת הבכורה ביולי 1963 והתקליט השני באותה שנה. הצוות השני
כלל לראשונה שתי נשים - עליזה רוזן ודבורה דקובסקי (דותן) - וכן את ליאור ייני,
גברי בנאי, שייקה לוי, ישראל פוליאקוב, עמירם ספקטור, תובל פטר ויגאל קלאוס.

כל השירים בתוכנית נכתבו במיוחד ללהקה על ידי חיים חפר, דן אלמגור וע.
הלל והולחנו על ידי סשה ארגוב. השירים בתוכנית השנייה שהתווספו לרפרטואר הקודם היו:
"הכל זהב", "אם תרצי" "הורה אהבה", "משעמם" ו"שיר אהבה חיילי" של חפר,
"שיר החתולים", "יוסי ילד שלי מוצלח" של ע.הלל ו"כשאת אומרת לא" של אלמגור.

פולני חילקה את המופע לנושאים שונים, וביקשה
מהיוצרים לכתוב על אותם נושאים. כך, בנושא "שכונה",
שילבה הלהקה בין השירים מערכונים שהציגו תמונות מחיי השכונה, בין היתר את
שיר-המערכון "שיר השכונה". בנושא "צבעים" בוצעו השירים "השמלה הסגולה" ו"הכל זהב".

התרנגולים הופיעו ברחבי הארץ ללא הגברה, היות שהן התנאים
המקצועיים לא אפשרו סאונד לשבעה אנשים והן כי מיקרופונים ניידים לא היו בנמצא
וכך השירה הייתה עלולה להעלם בשל התנועה המתמדת על הבמה.

הלהקה הופיעה גם מספר פעמים בחו"ל: בבלגיה, שם הוקלטה
התוכנית הטלוויזיונית היחידה בנמצא בארכיון הטלוויזיה הישראלית,
במארסיי, בפריז, במילאנו וברומא לאו דווקא בפני קהל יהודי.

לאחר סיום התוכנית השנייה התפרקה הלהקה. ליאור ייני, עליזה רוזן, חנן גולדבלט ויהורם גאון
התקדמו כזמרים ושחקנים בממסד התרבות הישראלי. האמרגן פשנל הרכיב משלושת חברי
הלהקה פולי, גברי ושייקה את הרכב הבידור המצליח ביותר בארץ, "הגשש החיוור".

בשנת 1998 יצרה פולני את המופע "התרנגולים חוזרים" עם הרכב של
זמרים צעירים, שביצעו את שירי הלהקה המקורית. ביניהם היו יותם ייני,
בנה של פולני וירון אלדמע, בנו של גיל אלדמע, שעיבד את השירים לתוכנית השנייה.

"התרנגולים" שיקפו במידה רבה את מה שהצטייר אז כשמנא וסלתא
של החברה הישראלית. הבימנים הצעירים, בני עדות המזרח ואשכנזים,
בוגרי הלהקות הצבאיות, מטופחים וחייכנים היוו סמל חיוניות
עבור המבוגרים וסמל שובבות וזוהר עבור הצעירים. המורשת של הלהקות הצבאיות
השפיעה רבות על אופי הצוות. הן הסוגה הבידורית והן השילוב העממי של מוזיקה,
שירה וריקוד בישראל צמחו ממורשת הלהקות הצבאיות של תחילת חיי המדינה.

שירי "התרנגולים" , בעידודה הפעיל של פולני היו כמעט תמיד, במיוחד השירים
ההומוריסטיים שבהם, שנונים ושואפים לפאנץ' ליין. כאמור, חלק מהשירים המצויים
ברפרטואר של "התרנגולים", בעיקר מהתוכנית הראשונה, בוצעו כבר לפני כן, אם על ידי
ה"פרר ז'אק" בצרפתית ואם על ידי הרכבים ישראליים כמו להקת הנח"ל, רביעיית מועדון
התיאטרון ו"בצל ירוק" . מבחינה טקסטואלית בלבד, השפה העתירה בדימויים, שמות,
מצבים סיפוריים בנראטיבים השיריים היטיבו עם הזיקה התאטרלית ושפת השיר הססגונית.

הלהקה ביצעה את שיריהם של מיטב היוצרים הגדולים של התקופה: סשה ארגוב, חיים חפר,
ע. הלל, דן אלמגור ועוד. מבחינת אבני דרך מוזיקליות של הלהקה, ניתן לציין את
"שיר השוק" של נעמי שמר שמתקרב יותר לקטגוריה של שיר עם מכל שיר אחר של התרנגולים,
השיר "בראשית" (חפר-ארגוב), במקור של "בצל ירוק" שהציג את סיפור הבריאה
ככישלון חרוץ של המין האנושי ומתאר חזון אפוקליפטי והשירים "יוסי ילד שלי מוצלח"
ו"שיר השכונה", שהפכו מיד לשירים קלאסיים לתיאור הילדות השכונתית האורבאנית
ששלטה בארץ עד סוף שנות השמונים עם הגעת עידן הטלוויזיה, המחשב והאינטרנט.

להקת התרנגולים התמקמה בתחילת שנות הששים בישראל במקום ייחודי
בשילוב המוזיקה והדרמה. מדובר בשילוב ברמת הג'סטה שמושפע
מזרמים מחוליים ודרמטיים שונים, שיוצר מבע "תרנגולי" ייחודי. בהיבט התאטרלי של
"התרנגולים", אופן המשחק אינו תואם אף סוגה מרכזית בתאוריות המשחק השלטות,
אלא מוצא דרך ביניים בין המחזמר, הקברט, תיאטרון התנועה, וחבורות הזמר.

למרות שהמבצעים לא היו רקדנים וללא ידע בתנועה, הם ביצעו את
השירים בסגנון ייחודי של תנועה שאתגר וייחד את הכוריאוגרפיה בלהקה.
כתב התנועה שפיתחה נעמי פולני התבסס על חוויות ודימויים אישיים. היא הצליחה להעביר
את רצונותיה למבצעים עצמם. התנועה נבעה מהאסוציאציה שהמוזיקה שהמלים
נותנות או מגרסה משולבת. השיר אינו מהווה רק יחידת מופע נטו אלא חלק במערכת גדולה
יותר שמהווה תמה מרכזית לאירוע הבימתי. הג'סטות התנועתיות היו בידוריות- הסיום
המתאים לנושא- מיצוי הג'סטה. האמצעים היו מינימליים ביותר. פולני
טענה כי "השירים, שמהווים חומר תאטרלי לבמה, הם חומרים שניתן לחוות אותם יום יום.
השחקנים נבחנים גם על פי אהבת העבודה והמלאכה הנקייה מאשר אהבת החשיפה."

המבע ה"תרנגולי" מתבטא גם באופן שבו נקודות ההתייחסות הבימתיות
הן רבות, מגוונות ולא תלויות בכל גורם אומנותי באופן בלעדי: הטקסט, המשחק,
הג'סטה והמוזיקה מתקיימות בד בבד ואין למבע ה"תרנגולי" קיום ללא תשלובת מעין זאת.

Show short description >>