אל תיקח ללב, אל תשב לחפור |
אין חומות שאי אפשר לשבור |
תן לזה לצאת, תן לזה לבעור |
אין חומות שאי אפשר לשבור |
יש ימים טובים, יש ימים של סרק |
בין לבין, יש ימים שמשאירים ממך אבק |
היום אנלא בסדר, מחשבות בעומס יתר |
כן, למרות שאני גבר, לא תמיד אני חזק |
היום אני מבולבל ולא יודע מה לשאול |
היום אני לוקח בלי פרופורציה את הכל |
כל התוכניות שלי הפכו לתירוצים |
האוזן על השתק, הלב סגור לשיפוצים |
היום אנ׳לא מגניב, אני יודע, מצטער |
מסלול הלוך חזור מהספה למקרר |
מתחיל איזה עניין ואז מתחיל עניין אחר |
החיים הם חנייה ברוטשילד, קל להיגרר |
אמרו לי: ״בקטנה, קצת שינה וזה עובר״ |
אבל הראש נותן בראש ״מה יסתדר, לא יסתדר״ |
ובמירוץ הטובעני, מול הזמן הבוגדני |
אני שוכח מי אני, די הרבה, די מהר |
אבל... |
תן לי מיקרופון, במה, קהל ודי |
תן לי ערב עם החבר׳ה עם העראק והיין |
ואללק תן לי כמה שניצלים ביום שישי |
תן לסגור הכל, לקחת רגע לעצמי |
תן לי תן לי תן לי מיקרופון, במה, קהל ודי |
תן לי ערב עם החברה עם העראק והיין |
תן לנסוע לצפון, לשים ת׳שיר שלי |
כשהחלונות פתוחים ומישהי לידי |
זה הכל... |
פתחתי טלוויזיה לא מזמן |
שם ראיתי גיבורי ילדות מוכרים את נשמתם |
ראיתי אלוהים שאין לו אלוהים |
ואנשים שונים שונאים את מי שלא חושב כמותם |
ראיתי את הקפטן מנווט אל הקרחון |
פרסומות עם ילדים רק בצבע הנכון |
ראיתי חליפות שמתחלפות ומשקרות ומתחנפות |
מאשימות זו את זו בסירחון |
ראיתי איך הכסף מצמיא, עולם בהרס עצמי |
בכל ערוץ, בכל שעה, כמעט כל ערב סתמי |
וזה הופך לי את הבטן מבפנים |
פתאום הרגשתי עודף בחוסר אונים |
הלכתי לאיבוד היום, אנלא יודע איך לחזור |
הרמתי עט, נתתי לה לבעור |
זרקתי לאחור לרגע כל מה שעצוב |
וגם אם לא אמצא תדרך, על הזין! לא חשוב |
העיקר... |
תן לי מיקרופון, במה, קהל ודי |
תן לי ערב עם החבר׳ה עם העראק והיין |
ואללק תן לי כמה שניצלים ביום שישי |
תן לסגור הכל, לקחת רגע לעצמי |
תן לי תן לי תן לי מיקרופון, במה, קהל ודי |
תן לי ערב עם החברה עם העראק והיין |
תן לנסוע לצפון, לשים ת׳שיר שלי |
כשהחלונות פתוחים ומישהי לידי |
זה הכל... |
אל תיקח ללב |