את העבר אנחנו מכירים, חלקנו אפילו עוד זוכרים |
איך רגעים ספורים אחרי תום הנאומים |
כבר נצמדנו כולנו כאחד למקלטים |
עד שהגיע לאוזנינו המסר |
ונותרנו בלי אומר או מילים |
ובמבט מעט מושפל נשאבנו שוב למעגל |
של נפצעים ומלקקים ונפצעים ומלקים - כמו גל |
אבל תדע, שישנם רגעים |
בהם אני רואה גבוה מעל הברושים |
ומעל הראשים של בני עמי המותשים |
בועה מרחפת ובתוכה שלוש מילים: |
"מה היה אם" |
"מה היה אם" |
"מה היה אם" |
ההווה גם הוא ידוע ואין צורך לפרט |
כמה סוחט הוא ורעוע כמה לוחץ ולא שקט |
ואיך כל חורף רודפים אחרי שאריות של שיירים |
כי אולי בקיץ נרוץ למקלטים |
אבל תדע, שישנם רגעים |
בהם אני רואה גבוה מעל הברושים |
ומעל הראשים של בני עמי הנואשים |
דמעה מרחפת ובתוכה שלוש מילים: |
"מה היה אם" |
"מה היה אם" |
"מה היה אם" |
והעתיד המתעתע מה טומן הוא עבורנו |
ומה הוא יכול כבר לטמון |
ששת הימים שלך צמחו מאות מונים |
ובימינו לא רק אנו מכריזים על ניצחון |
ולחשוב שהיה בך העוז להשתנות |
ולחשוב שידעת איך לטעת תקוות |
ולחשוב שהגבהת עוף והרחקת לראות |
ולחשוב שהצלחת להבין: |
"מה יהיה אם" |
"מה יהיה אם" |
"מה יהיה אם" |