In order to print songs, you must log in or register first
מאור אשכנזי ונעם כהן - השיר של נועם 2
Author And Composer: מאור אשכנזי ונעם כהן
|
נוסעים בתוך המכונית
|
|
יורים עלינו מחבלים
|
|
אנלא אשכח אף פעם
|
|
נכנס לתוך המיגונית
|
|
ומתקשר לאבא שלי
|
|
מקווה שהוא כבר קם
|
|
אין לאן לרוץ
|
|
אני שומע תפיצוץ
|
|
ואני מתמלא בדם
|
|
יצאתי במזל
|
|
ורוב הגוף שלי ניצל
|
|
אבל הראש שלי עוד שם
|
|
כבר שבועיים וחצי אנלא נרדם
|
|
אנלא אשכח את לאזר באוטו מלא בדם
|
|
וכבר בא לי לשחרר מזה ולהרגיש אחרת
|
|
אבל ברגל שלי עדיין
|
|
יש קליע למזכרת
|
|
פתאום כולם מרחמים עליי נמאס לי
|
|
באים כדי לשמוע סיפורים אבל בראסמי
|
|
אין לי חשק לדבר על זה יותר
|
|
אבל אם אתם באמת רוצים
|
|
לשמוע מה עברתי
|
|
אנלא אשכח שאני מתכסה גופות
|
|
כדי למנוע מהרסיסים
|
|
לחדור לי אל הגוף
|
|
אנלא אשכח את הבחור שהתפלל לאלוהים
|
|
וכל הדם שלו עף לי הפרצוף
|
|
אנלא אשכח את הריח השרוף
|
|
של האנשים ותעשן שממלא את כל החדר
|
|
אנלא אשכח שמעתי אנשים שצועקים
|
|
״צהל בא״
|
|
ואז הגיעו מחבלים על טנדר
|
|
אני פוקח תעיניים וקולט שאני חי
|
|
אני מזיז את הגופות של חברים
|
|
שלי מעליי
|
|
בחור גוסס בלי רגל תופסתי בנעליים
|
|
אבל אם אני אשמור עליו אז
|
|
מי ישמור עליי
|
|
על החיים על כל מה שרציתי להיות
|
|
איך החיים עוברים לי במוח בכמה שניות
|
|
מלא תהיות למות או לחיות בין יריות
|
|
אני מבין שאין ברירה אני חייב לנסות
|
|
אני מציץ בזהירות
|
|
מהכניסה של המיגונית
|
|
מקווה לראות אדם אחד שמדבר עברית
|
|
מכונית של יהודים פתאום עוברת
|
|
אני רץ ומתחנן שיפתחו לי את הדלת
|
|
וצועק על הנהג שיסע הכי מהר
|
|
נשכב שם במושב האחורי ומסתתר
|
|
הרגל שלי מדממת אבל אני עוד לא מת
|
|
עדיין לא קולט שהצלחתי להימלט
|
|
״מסיבת הדמים ברעים שבה נרצחו
|
|
מאות חוגגים."
|
|
״אחד מהאנשים שהגיעו לאותה
|
|
מסיבה הוא נעם כהן״
|
|
״הוא בחור צעיר מראשון לציון
|
|
נעם נכנס תוך שניות לסרט אימה
|
|
הוא היה אחד הצלמים
|
|
הוא הגיע לתעד את האירוע הזה
|
|
חייו ניצלו שלוש פעמים.״
|
|
נוסעים בתוך המכונית
|
|
יורים עלינו מחבלים
|
|
אנלא אשכח אף פעם
|
|
נכנס לתוך המיגונית
|
|
ומתקשר לאבא שלי
|
|
מקווה שהוא כבר קם
|
|
אין לאן לרוץ
|
|
אני שומע תפיצוץ
|
|
ואני מתמלא בדם
|
|
יצאתי במזל
|
|
ורוב הגוף שלי ניצל
|
|
אבל הראש שלי עוד שם
|
|
אולי הגוף שלי ניצל
|
|
אבל חלק שבי מת ביום שרז הפך לז״ל
|
|
אולי אנלא כזה חזק
|
|
כי כשאני רואה תמונות שלך
|
|
אחי אני נחנק
|
|
את כל מה שקרה אנלא שוכח
|
|
אבל אנלא אתן לחארות לנצח
|
|
ובלילות עדיין שלי סיוטים
|
|
אבל אף אחד לא יוריד לי תחיוך מהפנים
|
Printed at -
