תופרת אני ותופרת
הים לא יחדל מלנהום
אני את פניך זוכרת
כאילו היה זה היום.
אח כמה צחקנו אי פעם
ראשי המתולתל כה הזהיב
היה לימים איזה טעם
של עץ תפוחים באביב.
אמרתי: "תבוא בין ערביים
אותי לטייל להזמין
כתובתי הגליל מספר שניים
קומה ראשונה מימין..."
צריך לצלצל פעמיים,
צריך לחכות רגע קט,
ואז נפתחות הדלתיים
ואז נפגשים במבט
צריך לצלצל פעמיים
לבוא ולומר: "ערב טוב,
נכנסתי אלייך בינתיים
כיוון שעברתי ברחוב".
וכך, עד שבא אותו ערב
שטפו מדרכות רועשות
דבריך ענוני כחרב
דבריך היכוני כשוט.
שתקתי, דבר לא ידעתי,
חינקוני דמעות בגרון
נפרדנו... לפתע שמעתי
בפתח צלצול פעמון -
לרגע איחרתי לפתוח
איחרתי מכאב ומאור
מדוע מיהרת לברוח?
מדוע מיהרת? אמור...
צריך לצלצל פעמיים...
תופרת אני ותופרת...
אם פעם יהיה ותבואה
שנית פה ברחוב לעבור,
תזכור כי בבית מרגוע
תזכור כי דולק בו האור.
תבוא אם תרצה כמו פעם
דבר לא צריך לחדש
אין צורך בבכי וצער
סליחה לא צריך לבקש.
צריך לצלצל פעמיים...