בתחנה יושב בדרך מחדרה לחיפה |
יושב וחושב על כל הדרך שעשיתי בשבילה |
ומתבאס מאיזה אוטובוס מעיף עליי עשן |
ומנגן לי איזה שיר שכמו תמיד נשמע ישן |
בתחנה יושב בדרך עד שאתחבר איתה |
יושב כותב לי עד שמישהו יבוא ייקח אותה |
ומעשן לי עוד סיגריה וזורק אל הרצפה |
ומתעצבן מכל טיפוס שמנסה לצוד אותה |
ואת חושבת שתמיד אני אוהב אותך |
ולא תמיד אני ארצה אותך |
אם לא תקחי אותי איתך מהר |
את לא תראי אותי יותר |
בתוך מונית עם הנהג ועשרה נוסעים לבד |
מביט בנוף שכך עובר לו ודואג שלא אפחד |
וזה קשה להתרכז עם כל האנשים סביבי |
ואת דואגת מחדש להיות קרובה אך לא איתי |
בקרב אבוד אני נופל שוב מחדש אל תוך רשתך |
מציץ אל תוך ענן הערפל הזה שמסביבך |
כבר לא חושב על שום דבר רק מנסה להיגמל |
ומנסה שוב להיות איתך מבלי להתבלבל |
ואת חושבת שתמיד אני אוהב אותך |
ולא תמיד אני ארצה אותך |
אם לא תקחי אותי איתך מהר |
את לא תראי אותי יותר |