זה היה בערב, כ"ח בכסלו
|
נסענו בכביש העוקף
|
ז'בוטינסקי, לעבר העיר הגדולה.
|
בצידי הדרך יכולנו לראות
|
פועלים רומנים מבצבצים ומעשנים נובלס.
|
החניונים היו מלאים עד אפס מקום
|
עמדתי ליד הבר והזמנתי בירה,
|
הבר-מן הכיר אותי ולכן לא
|
הייתי צריך להגיד לו, איזה סוג.
|
ואז, הזרקור הכחול העיר את פינת החדר
|
ושם ראיתי אותה והבנתי שזוהי האישה.
|
כשהיא התקרבה ליבי, החסיר פעימה
|
ופתאום היינו ערומים לאור נרות!
|
האחו החריש את אוזני
|
אך לא התייפחתי (ז'בוטינסקי).
|
הייתי שבוי ביצירת הפאר שעמדה מולי.
|
ובעודי מכוון לעבר גומת האהבה שלה
|
היא פתאום שאלה אותי:
|
תגיד לי - מאיפה אתה?
|
אני לא מאמין שאני גר בפתח תקוה
|
שנים! שנים על גבי שנים,
|
ערסים זקנות ובני עקיבא!
|
אני לא מאמין שאני גר בפתח תקוה,
|
שנים, ערסים זקנות ובני עקיבא
|
אנ'לא מאמין שאני גר בפתח
|