Emadd9: 022002 |
פתיחה: |
גרמת לי שוב לרוץ בשדות האש אני לא רוצה |
גרמת לי שוב לרוץ בשדות האש אני לא רוצה |
אני רוקד עכשיו חצי ממני כבר בחוץ |
רק עוד כמה רגעים וגם הגוף בעננים |
לא נחוץ פה שום דבר אחר שום דבר חדש |
כי הכל פה משתנה מלמעלה עד למטה |
מהחוץ אל הבפנים את המקצב מפנים שוכח מכל הלא נעים |
כי זה לא חשוב איך שאני נראה מה אני עושה |
כשהריקוד פורץ החוצה מבפנים שוטף סוחף |
את כולי הוא לוקח משתק כמעט מענה |
את נשמתי מכניס מוציא והופ אני כבר לא נמצא |
כבר כמה רגעים שאני לא בעניינים |
מרגיש שהמציאות קוראת לי לחזור |
מבקש עוד כמה רגעים לפני שנעצור לא! |
חכו שנייה הקשיבו אל תפסיקו |
תנו לדם בוורידים יותר מהר לזרום |
גרמת לי שוב לרוץ בשדות האש אני לא רוצה |
גרמת לי שוב לרוץ בשדות האש אני לא רוצה |
ברחבת הריקודים משתוללים כמו ילדים עד אור הבוקר |
מי שנעלם הכי מהר זוכה בג'וקר |
לא בקלות כזו נצא מזה כי אם ביוקר |
אם נפסיק לרקוד עכשיו, כן |
הדופק עולה הגוף מתמלא |
שמחה שמציפה כמו בימי קדם |
לרקוד סביב מדורה ולהיכנס להלם |
חכמים חלם הלר - צריך למצוא פה משפט |
לא יכול להפסיק לזוז גם כשהמוזיקה נגמרת |
המכונה כבר אמרה את שלה מזמן תשאלו גם את ילדי הגן |
מי כמונו מטייל עכשיו במרחבי הזמן |
מרקדים סביב הצלילים קופצים מתו לתו |
כאן כל אחד הוא ילד מאוהב |
לא משנה בחוץ אביב או סתיו |
נגנב מהצבעים סביב נדהם מכל צבעי הקשת מחזה מרהיב |
כל המולקולות קופצות מצד לצד בשמחה |
כאן בקולי קולות נצעק נשיר ונרחיק את החשיכה |
היא שכחה, היא רוקדת כבר שעות מניחה |
שהדי.ג'י לא יפסיק לנגן ולא ייקח מנוחה |
פתאום היא בוכה דמעות של שמחה |
המוזיקה דעכה נגמרו החרוזים |
עם חבר שלה אומר לה בואי הביתה נרד למטה |
אך בתוכה כמו בכולם אפשר לראות שמעתה |
החיים עזבו מזמן כבר את מסלול העלטה |
לכולם מתוך ריקוד השתנה מבנה התא |
ומעתם קום גם אתה שחרר ידיים וראש קח נשימה תגלוש |
על הגלים שהם צלילים שמתנגנים ומרפאים לא לחשוש |
גרמת לי שוב לרוץ בשדות האש אני לא רוצה |
גרמת לי שוב לרוץ בשדות האש אני לא רוצה |
x2 |
מעבר: |
שוב לרוץ בשדות שוב לרוץ בשדות שוב לרוץ בשדות |
שוב לרוץ בשדות שוב לרוץ בשדות שוב לרוץ בשדות |
גרמת לי שוב לרוץ בשדות האש אני לא רוצה |
גרמת לי שוב לרוץ בשדות האש אני לא רוצה |
x2 |
מעבר: |
x2 |
סיום: |